דוגמה לעבודת חקר שתסייע לכם בכתיבת העבודה (נכתבה בעבר ע"י תלמיד שהשתתף בשיעור)

נושא העבודה: השינויים בערכים החברתיים בתקופת השואה והשפעתם על הילדים היהודים

תוכן עניינים

מבוא.............................................................................................................2

פרק ראשון: חיים והערכים של הילדים היהודים לפני השואה...................................3

פרק שני: מציאות חדשה: כליאה בגטאות והצורך לשרוד.........................................4

פרק שלישי: אימוץ ערכים חדשים והשפעתם על חיי הילדים....................................6

סיכום............................................................................................................9

ביבליוגרפיה.................................................................................................10

מבוא

עם עליית הנאצים לשלטון חייהם של היהודים באירופה השתנו ללא הכר. עולמם של הילדים שהתאפיין בחיים במסגרת משפחתית מוגנת, מגוננת, ותומכת, התהפך בבת אחת ואילץ את הילדים היהודים להתמודד עם זוועות יומיומיות ועם הצורך לשרוד מעל הכל. תוך כדי מאבקם זה, חוו הילדים היפוך מוחלט של הערכים עליהם גדלו והתחנכו.

עבודה זו באה לבדוק מה היו הגורמים שהביאו להיפוך הערכים וכיצד זה השפיע על חיי הילדים בגטאות.

דרך שאלה זו אנסה לתאר כיצד המציאות החדשה הרסה בבת אחת את הבסיס של המשפחה היהודית המסורתית בשלושה מישורים: ביחסים בתוך המשפחה (בין ההורים לבין הילדים, ובין ההורים לבין עצמם), בכל הקשור למשמעת וסמכות, ובשינוי מעמדם של הילדים בתוך המשפחה.

על מנת לחדד את השנויים שהתרחשו עם עליית הנאצים לשלטון יתאר הפרק הראשון בעבודה  את החיים והערכים של הילדים היהודיים לפני השואה. במעבר חד, כפי שקרה במציאות אתאר בפרק השני את הכליאה בגטאות והצורך לשרוד. בפרק השלישי אדון בשאלת החקר שלי, תוך התייחסות לגורמים שלדעתי הביאו ליצירת מערכת היחסים החדשה.

נושא זה מעניין אותי מאוד. הרבה פעמים אני חושב איך אני הייתי מתנהג ופועל אילו הייתי אני במצבם של הילדים היהודיים בתקופת השואה, אשר נקרעו מאורח חייהם הרגיל ונזרקו לתוך מציאות חדשה עם חוקים חדשים שדרשו הסתגלות מהירה על מנת לשרוד.

העבודה שלי מתבססת בעיקר על עדויות של ניצולים על מנת להמחיש את הנושאים עליהם כתבתי, וכמובן על חומר היסטורי.

פרק ראשון: חיים והערכים של הילדים היהודים לפני השואה

חיי המשפחה היהודיים לפני השואה התנהלו בשגרה יומית של עבודה, חינוך וחיי קהילה. ברוב המשפחות היהודיות היה מבנה מסורתי שעבר מדור לדור: האב עומד בראש המשפחה- הוא המפרנס העיקרי והסמכות המרכזית בבית. האם היא האחראית למשק הבית ולפעמים שותפה בעסק המשפחתי. והילדים היו כפופים להוריהם.

חלק מהילדים למדו בבתי ספר מעורבים, וחלקם במסגרות יהודיות שם חונכו לשמירת מצוות, שמירת שבת, ומעורבות קהילתית.

הילדים היהודיים חונכו לערכים מוסריים. על פי הדת היהודית, אחד התפקידים העיקריים של ההורים הוא לתקן את דרכי הילדים במקרה של עבירה. בין היתר הילדים למדו שגניבה, שקרים ואי ציות לחוקים הם דברים אסורים ובלתי מקובלים. הילדים כיבדו את הוריהם ולא המרו את פיהם. בדרך כלל חיי המשפחה היו יציבים. המשפחה התאפיינה ביחסים מגוננים מאוד של ההורים כלפי הילדים: ההורים אהבו את ילדיהם, הגנו עליהם, ודאגו להם  והילדים היו תלויים בהוריהם בכל הקשור לצרכיהם היומיומיים.

בעוד הילדים היהודיים גדלו בסביבה מגוננת וחונכו מינקות לחיים ערכיים ומוסריים, הנסיבות החדשות יצרו מצב שבו כל עולמם התהפך ונוצרה מציאות חדשה בה הם הפכו להיות נרדפים ונדרשים לשרוד מיום ליום.

פרק שני: מציאות חדשה: כליאה בגטאות והצורך לשרוד

כאשר פרצה מלחמת העולם השנייה ב-1 בספטמבר 1939, היו היהודים בלתי מוכנים לה. הכיבוש הגרמני היה מהיר, ולא היה שהות ליהודים להיערך להגירה או לבריחה. מיד עם הכיבוש היו היהודים יעד לחטיפות, התנפלויות והתעללות. חנויות יהודים נשדדו, ורכושם נשדד.

הכליאה בגטאות ומציאות החיים בגטו

אחד הדברים הראשונים שהגרמנים עשו במדינות ובעירם שכבשו היה כליאת היהודים בגטאות, שהיו בעצם מעין שכונות מוקפות חומה שלא אפשרו מעבר חופשי פנימה והחוצה לגטו.

בעקבות המעבר לגטו הורע מצבם הכלכלי של רוב היהודים ורובם התדרדרו לעוני ומחסור. הצפיפות הייתה נוראית, והתמונות מן הגטאות מראות המוני אדם מצטופפים ברחובות. לרוב היה מוטל עוצר תנועה מהערב ועד הבוקר. הרעב שלט בגטאות. פלוגות עבודה של יהודים יצאו לעבודות כפייה, וקיבלו רק ארוחה דלה, אך לא יכלו להביא אוכל למשפחותיהם. יהודי הגטאות מכרו את רכושם, השתמשו בחסכונותיהם, והתרוששו באופן מתמיד. מספר האנשים שנותר ללא אמצעי מחיה הלך וגדל. ארגון החיים בגטאות התמקד סביב שאלות הקיום של השגת מזון, ביגוד ודיור.

כאשר השואה פרצה ומשפחות יהודיות שלמות הוכנסו לגטאות, היו ביניהן מאות אלפי ילדים.רובם הוטלו לרחוב. הילדים עמדו מול מציאות חדשה בחייהם, וכל מה שהכירו עד אז אבד. את גורלו של הילד היהודי בגטו מתאר גדעון האוזנר:

"תמיד התפלאנו איך הבין ילד בגיל שלוש-ארבע את כל הטרגדיה של המצב, איך הם השתדלו לשתוק כאשר נחוץ היה, איך ידעו להסתתר. ילדים שרצינו לתת להם זריקה כאמצעי שינה היו אומרים: לא צריך - אני אשתוק... הם היו משחקים בהלוויות ובקבורות. היו חופרים בור, שמים בו ילד וקוראים לו היטלר".

(גדעון האוזנר - השואה בראי המשפט, 250)

הצורך המתמיד להשיג אוכל כדי לשרוד הפכה לדאגה המרכזית של הכלואים בגטאות. הגרמנים הקימו מנגנון של העברת מעט סחורות לגטאות אך זה היה רחוק מאוד מלהספיק. האלטרנטיבה היחידה להלחם ברעב הייתה הברחה.

הילדים לקחו על עצמם את תפקיד הברחת המזון לתוך הגטאות. בגלל גודל גופם הקטן, הילדים יכלו לעבור דרך פרצות קטנות בחומה, ולחמוק חזרה כשהם נושאם עימם מזון למשפחתם. הם היו מתגנבים בחשאי אל מחוץ לגטו וחוזרים עם מעט אוכל בכליהם. ילדים אלו ידעו שהם מסכנים את חייהם, כי העונש על הברחה היה מוות.

הלל זידמן, מתאר זאת כך:

" הפרשה המעניינת, ועם זאת המעציבה ביותר, הייתה ההברחה על ידי ילדים. פעוטות בני שש, שבע או שמונה, בעלי גופים צרים ורזים, נדחקו דרך הסדקים הצרים של חומות הגטו, דרך חורי חביות, ועברו אל הצד ה"ארי". שם קנו בעשרות זהובים קצת צרכי אוכל, על פי רוב תפוחי אדמה, לחם וכדומה, ובמטען זה מתחת לבגדיהם הסתובבו ליד אחד משערי חומות הגטו, כי עם הסחורה כבר לא יכלו להידחק דרך הסדקים הצרים, עד שהמשמר הגרמנים הפנה את פניו לרגע, ואז מיהרו לעבור דרך השער ונמצאו שוב בגטו.. לא פעם קרה ששוטר פולני היה מכה את הילד מכות רצח, או שהיה קורא לנוטר גרמני, וזה יורה בילד והורגו במקום.
כך היו ילדים לעתים קרובות משלמים בחייהם הצעירים על פת לחם, שרצו להשיג להם ולמשפחתם, כי הילדים היו לעתים קרובות מפרנסים את אבא ואימא ואחיהם ואחיותיהם הבכירים, שהיו יותר מדי קשישים כדי להתגנב דרך החורים, והיו רעבים ומצפים בבית לפת הלחם, שיביא להם המפרנס הקטן בן השבע. "

(הלל זידמן,  יומן גטו ורשה, ניו יורק תשי"ז, עמוד 142, 17.10.42)

חיים קפלן, מתאר היטב ביומנו את הילדים המבריחים:

"בית הקברות הוא מקום מסוגל להברחה זעירה ופעוטה. לכאן באים להבריח בני עוני. הנוער המדולדל והמרוד שמסתפק במועט, ומלאכתו להבריח איזה קילו תפוחי אדמה או בצל. מזה ניזונה כל המשפחה. וכדי שלא לסכן את חיי הגדולים, שולחים במקומם ילדים צעירים, ביניהם בני שש- שבע... חוץ מדלותם יש להם עוד סימן מובהק אחד: כולם עמוסים חטוטרת על גבם, כמנהג הגמלים. זו חטוטרת מלאכותית, עשויה, שתפוחי אדמה ובצלים ממלאים את תוכה. ידי המבריח זקוקות לחופש תנועה, כשידיו אסורות באיזה משא, אין רגליו ממהרות לרוץ..."

(חיים קפלן, מגילת ייסורים, תשכ"ב 7.5.42, עמ' 485-486)
פרק שלישי: אימוץ ערכים חדשים והשפעתם על חיי הילדים

המציאות החדשה שהיהודים במיוחד הילדים בגטאות נאלצו לחיות על בסיס יום יומי, שינתה נורמות וערכים שהיו מקובלים עד אז במשפחה היהודית המסורתית, ובעיקר את היחסים בין צעירים למבוגרים, במיוחד לאור העובדה שהילדים היהודיים בגטאות נאלצו להתבגר טרם זמנום כמעט בן-לילה על מנת לשרוד.

ברצוני לתאר מספר שינויים מרכזיים שחלו במבנה המשפחתי המסורתי בעקבות הכליאה בגטאות, אשר גרמו לדעתי לאימוץ ערכים חדשים:

א)   שינויים ביחסים בתוך המשפחה

המציאות השונה, הרעב, המוות והייאוש בגטאות, הביאו לשינויים ביחסים שבין ההורים לילדיהם ובין ההורים עצמם. המצוקה הקשה אליה נקלעו היהודים תחת המשטר הנאצי הביאה במקרים רבים לשינוי בערכים המסורתיים במשפחה. מצד אחד, היו מצבים בהם השינוי הביא להידוק היחסים במשפחה כתוצאה מן הדחף להגן ולגונן על בני המשפחה. היו משפחות שבהן בני הנוער יכלו להציל את עצמם על ידי הצטרפות לפרטיזנים, אולם סירבו לנטוש את הוריהם.

 היו מקרים אחרים, בהם הורים דחו אפשרות לנסות להינצל ביערות כי לא יכלו לקחת את ילדיהם ולא רצו להפקירם. היו גם משפחות בהן היחסים בין ההורים לילדיהם התערערו, והיו מצבים שבהם היו מריבות קשות בין ההורים לילדיהם, או בין הבעל לאישה. לא פעם ילדים זנחו את הוריהם ולהפך, על מנת להציל את עצמם.

ישראל הדר מספר בעדותו שהיו פעמים בהן הוריו רבו, ולעיתים אביו הוציא את כעסו עליו:

"....הם (ההורים) הרבה רבו ביניהם... אני זוכר שהיו התפרצויות. הוא כעס עלי... אני זוכר שהיו הרבה ריבים. כל כמה שהתקופה נהייתה יותר קשה המתח בבית עלה..."

(הדר ישראל, מעדותו של ישראל הדר על שאלת ההתנצרות על רקע ניסיונות להציל

את המשפחה, ארכיון יד ושם (03/693

ב)   משמעת וסמכות

יחד עם חוסר האונים של ההורים בהתמודדות עם המצב הקיים, הגיע הצורך לחציית הגבולות הישנים, שהיו קיימים עד אז. כלומר, ביטול הערכים שעליהם התחנכו הילדים עד כה. מעתה, גניבה ואי ציות לחוקים הפכו לא רק למקובלים ומותרים, אלא להכרחיים על מנת לשרוד. 

על מנת לשרוד, הילדים נאלצו לגנוב, ולא רק אוכל, אלא גם בגדים, נעליים ועוד. הייתה זו שבירה של החוק שלימדו אותם בעבר, אבל במקרים שבהם אין אוכל והאפשרות היחידה לשרוד היא גניבה, אין ברירה וחייבים לעשות זאת.

ניתן לראות את זה בעדותו של ישראל הדר, שמספר על איך שגנב אוכל בשביל שהוא ואחיו הקטנים ישרדו, לאחר שהאחריות על גידולם נותרה בידיו:

"... התחלתי לצאת החוצה והתחלתי לגנוב, במובן המלה לגנוב. איפה שרק יכולתי משהו להרים,הייתי מזיז ולוקח. מוכר, מחליף, עושה כל מיני דברים. ממש התחלתי לגנוב. לדעתי, הייתי גנב. ממש התחלתי לגנוב בשביל הקיום. יצאתי עוד פעם בלי המגן דוד. כי אי אפשר להסתובב עם זה. יצאתי החוצה. הייתי אוסף. וזו הייתה תקופה של צורת חיים כזו. .."

(הדר ישראל, מעדותו של ישראל הדר על האחריות לקיום המשפחה בעקבות

היעדרותה של האם, ארכיון יד ושם 0.3/6934)

ג) מעמד הילדים במשפחה

שינוי נוסף שהוביל ליצירת ערכים חדשים היה שינוי במעמד הילדים במשפחה. הפגיעה הקשה בחיי היהודים תחת המשטר הנאצי ערערו את המבנה המשפחה המסורתי שהיה קיים לפני השואה. במצב שנוצר, מצב של מחסור, רעב ומחלות, כל מי שרק הייתה לו היכולת לפרנס את המשפחה עשה זאת, וכך נאלצו גם הילדים לקחת חלק בקיום המשפחה.

לעיתים, ההורים היו חלשים מכדי לעבוד, ולכן היו מצבים בהם מקורות המזון היחידים שהגיעו למשפחה באו מהילדים שפתאום הפכו לאחראים על הוריהם. כמו כן, היו משפחות הרוסות, בהן האם, האב או שניהם נפטרו, והילדים נשארו יתומים, והפכו אחראים לגורלם ולגורל אחיהם ואחיותיהם.

בעדותו של ישראל הדר ניתן לראות מצב כזה:

"...לקחו אותם לבית חרושת ללבנים ומאז לא ראיתי את אמא. אני נשארתי עם שני ילדים לבד. אני זוכר שלקחו את אמא, אני נשארתי עם אחותי ועם אחי ולתומי חשבתי שלמחרת היא תחזור. בערב אחותי, זה אחד הקטעים שאני זוכר טוב מאד, היא רצתה את אמא ואני כיסיתי אותה ולא ידעתי מה להכין להם לאכול. .. למחרת בבוקר אני קם, אין אמא .  ואני יושב וחושב מה לעשות. אני ילד... למחרת, זה אני זוכר, אני החלטתי להכין להם אטריות... אני התחלתי לעשות את זה, שמתי בסיר ויצא לי כזה גוש גדול. אז בכיתי, מה זה בכיתי: אמא, איפה את? תבואי... יצאתי החוצה וישבתי על הגדר ובכיתי..."

(הדר ישראל, מעדותו של ישראל הדר על האחריות לקיום המשפחה בעקבות

היעדרותה של האם, ארכיון יד ושם 0.3/6934)

בעדותה של יפה הרט על הרעב וההישרדות בגטו, ניתן לראות איך אחריות הקיום עוברת בלית ברירה מההורים לילדים:

"כן, החיים היו כל כך קשים והמוות היה יום יום... אחר כך לא היה לנו ממה להתקיים ואחי הבכור עם פרוטקציה גדולה, נתנו לו להיות סבל, להעביר אנשים ודירות ולעבור מפה לשם. הגטו נסגר במאי 40 ', ואבא נפטר ב ‘41-. (אחי) הוא היה ילד צעיר, בן כמה הוא היה? אבא נפטר- אני הייתי 15 , הוא היה בן  18אחרי שעבד כמה ימים הוא חלה נורא. הרעב היה נוראי. אתה

לא ישנת, וזה הציק. וכל החושים שלך היו תמיד בתוך האוכל.  היו לי צרות צרורות, הייתי באה הביתה והייתי בוכה: אמא, אני לא יכולה להמשיך, יש לי שמה גיהנום. אני לא זוכרת כמה בדיוק עבדתי... שמה זאת גם הייתה עבודה לפי ההספק... כמה שעשית כך אתה הרווחת. אני מהירה מאוד בעבודה, ובסך הכל הייתי היחידה שיכולתי לפרנס, והייתה עבודה פיזית קשה.

(הרט יפה, מעדותה של יפה הרט על פרנסה, רעב והישרדות בגטו לודז', ארכיון יד ושם (0.3/8873

המצב החדש יצר יחידות משפחתיות חדשות בעלות מבנה שונה מהמבנה שהיה מוכר לפני השואה, בהן הילדים הפכו להיות המפרנסים והאחראים לגורל המשפחה, ולשם כך נאלצו לאמץ ערכים הפוכים מאלה שעליהם גדלו. 

סיכום

בעבודה זו ניתן לראות שהמציאות החדשה אליה נזרקו הילדים בעקבות עליית הנאצים לשלטון, שכללה גירוש, השפלה ומוות, גרמה לשינוי חד בחייהם וערכיהם. עולמם המוכר והמוגן של הילדים היהודיים התהפך. מרובם נגזלה הילדות, וכל מה שהכירו בעבר נמחק. ילדותם נפסקה בבת אחת, והם הפכו בעל כורחם להיות מבוגרים קטנים עוד בטרם ניתנה להם הזדמנות לגדול כראוי. כאשר לילד אין משפחה שתתמוך בו, שתאכיל ותאהב אותו, ושתגן עליו הוא נותר לבד ונאלץ להתבגר מהר על מנת לשרוד. 

לדעתי השינויים המרכזיים שהתחוללו במבנה המשפחה המסורתי, הם אלה שהביאו ליצירת מערכת ערכים חדשה על מנת להסתגל למציאות הקשה. הילדים נאלצו להתמודד עם מצבים    בהם המבנה המשפחתי הופר:

היו משפחות שבהן ההורים הפכו להיות חלשים מאוד ולא יכלו לעבוד, ולמלא את תפקידם בהבאת מזון הביתה. במקרים בהם לא היו בנמצא  אב או אם כדי לעמוד בראש המשפחה ולמלא את תפקידם בתור מגוננים, נאלצו הילדים לתפוס את מקומם. מעמדם של הילדים במשפחה השתנה בעקבות כך, והיו הרבה מקרים בהן כל המשפחה הייתה תלויה בילד קטן, שהיה האחראי היחידי שיכל להביא אוכל הביתה. היו גם פעמים בהן הילדים מילאו את תפקיד הוריהם ודאגו לאחיהם הקטנים. על מנת לשרוד הילדים היו צריכים להסתגל במהירות למציאות החדשה. הסתגלות זו הצריכה יצירת מערכת ערכים חדשה, הפוכה לזו שעליה הם גדלו. הם נאלצו להצדיק ולקבל כמובן מאליו שעכשיו מותר ורצוי לגנוב ושההורים אינם יכולים להגן עליהם או לספק להם את הצרכים הבסיסיים שכל ילד צריך. המציאות הכריחה אותם לשנות את כל מה שבו הם האמינו על מנת לשרוד.

לדעתי, בחייו של כל אדם, המשפחה היא דבר חשוב ומרכזי. ברגע שהמסגרת המוכרת מפסיקה לפעול יש צורך לנקוט בצעדים קיצוניים על מנת לשרוד. כשאני חושב כיצד אני הייתי נוהג במצבם של הילדים היהודיים בגטאות, אני חושב שהייתי נוהג כמוהם. פתאום ערכים שהיו בלתי מקובלים, ואף מעוררים סלידה, הופכים פתאום למשניים, כשמול הילדים עמד הצורך לשרוד. אני יכול רק להתפעל ולהעריץ את אומץ ליבם, ואת הכוחות שהם מצאו על מנת לשרוד.
ביבליוגרפיה

• אודות השואה- יד ושם, ילדים בשואה

• מדוע איחר כל כך המרד: הקשר המשפחתי
  שרה נמית
• http://lib.cet.ac.il/Pages/item.asp?item=284&kwd=1065

• הילד היהודי בגטו- בגרות בטרם עת
• http://warsaw.daat.ac.il/k.htm

• גדעון האוזנר, (השואה בראי המשפט, 250)

·       ילדים ונוער בתקופת השואה: סוגיות לדיון, דליה עופר

·       הלל זידמן, יומן גטו ורשה, ניו יורק תשי"ז, עמוד 142

• המקורות לכל העדויות נמצאים תחתן בגוף העבודה