אלוהים והשואה

מתוך אתר יד ושם:

האם השואה ערערה את אמונתם הדתית של היהודים?

תהיות בדבר מקומו של אלוהים בהיסטוריה, השגחה פרטית וכללית ו"צדיק ורע לו" ליוו את המאמין עוד מימי המקרא, אך הרצח השיטתי של יהודי אירופה בתקופת השואה העלה אותן בחריפות יתרה. עם זאת, יש להפריד בין התמודדותם של יהודים עם שאלת האמונה בתקופת השואה ובין השאלות התיאולוגיות שעוררה השואה בקרב הציבור היהודי בשנים שלאחר תום המלחמה. חלק ניכר מהדיונים הנערכים כיום בדבר "אמונה לנוכח השואה" משקפים את תפיסת עולמם ואת אורח חייהם של הדוברים – כאשר השואה עצמה היא כבר אירוע מן העבר שיש לגביו פרספקטיבה – ולא את המציאות של תקופת המלחמה.

רבים מהיהודים שחיו באירופה תחת הכיבוש הנאצי ניסו להבין את הסיבה לאירועים הנוראים אותם חוו, ושומרי המצוות שבהם תהו מהם טעמי הייסורים. עצם החקירה והדרישה בטעמי הרדיפות מציגה את המבוכה והתהייה, שבהם היה שרוי הציבור היהודי כולו בתקופה זו.

בין הרבנים היחידים שהותירו אחריהם הגות כתובה ומסודרת אשר ניסתה להתמודד עם שאלות של אמונה והשגחה היה הרב קלונימוס קלמיש שפירא, האדמו"ר מפיאסצ'נה. בכתביו הכוללים אוסף דרשות אותן נשא בגטו ורשה בשבתות ובחגים בשנים ת"ש-תש"ג (1940 – סוף 1942), בולטים חיפושיו הכנים אחר משמעות הגזירות. בהגותו פיתח הרבי מפיאסצ'נה את הרעיון, שהאלוהות מתגלה בסבל, בייסורים שבגטו וכן בקרב היהודים עצמם. לשיטתו, אפשר היה להידבק ב"ניצוצות" של הקב"ה דרך התייחסות מיוחדת לסבל או לכלל ישראל. הוא גרס, כי הדרך להתקרב לאלוהים מחייבת לצאת מייסורי הפרט אל ייסורי הכלל, להתחבר לציבור הסובל ולא להישאר אדיש. הוא אף תיאר את הקב"ה כסובל יחד עם עמו, כאשר "בכל צרתם – לו צר". האדמו"ר מפיאסצ'נה נרצח בידי הנאצים כנראה בסוף שנת 1943 ודרשותיו נמצאו לאחר המלחמה בארכיון "עונג שבת".

דוגמה נוספת להתייחסות לשאלות אמונה כבר בתקופת השואה יכולים לשמש כתביו של הרב שמעון הוברבאנד. עם פרוץ המלחמה איבד הרב הוברבאנד את אשתו ואת בנו היחיד ולאחר תלאות רבות הגיע לוורשה. בוורשה חבר לד"ר עמנואל רינגלבלום, נטל חלק פעיל בארגוני העזרה העצמית והיה לאחד מעמודי התווך של מפעל התיעוד המחתרתי "עונג שבת". חיבוריו המאופיינים בראייה נוקבת ובלתי מתפשרת, רוכזו בספר "קידוש השם" וכוללים התייחסויות רבות לאמונת היהודים בתקופת המלחמה. הרב שמעון הוברבנד נשלח לטרבלינקה באחת האקציות שהתרחשו במהלך הגירוש הגדול בגטו ורשה בקיץ 1942, ושם נרצח.

שאלות ותהיות בדבר מקומו של האל ניתן גם למצוא ביומנים רבים ובהם ביומני נוער. כך למשל בכתביו של משה פלינקר, אשר פורסמו בספר "הנער משה", ניתן למצוא ביטויים רבים להתחבטויות הנפש של נער מאמין. הדים נוספים לשאלות בדבר אמונה והשגחה, פשר הסבל, טיבו של האדם ומשמעות הקיום קיימים בכתבים ובעדויות מתקופת השואה כמו גם בשו"תים [שאלות ותשובות] שהופנו לרבנים.

לנוכח המציאות הנוראה, היו שקראו להצדיק את הדין ולא להעלות ספקות בדבר דרכי ההשגחה. אחרים ראו במתרחש עונש על חטאים שחטאו או על תהליכי החילון שעברו על העם היהודי בעת החדשה. חלק מהיהודים הדתיים הסבירו את המציאות כ"הסתר פנים" או קבעו שמדובר בניסיון נורא שהוטל על העם היהודי. והיו שניסו להבין את משמעות הפרעות אך קבעו שאין ביכולתם להבינם או להסבירם; חלק מהציבור היהודי כפר בעיקר לנוכח האכזריות והאלימות הנוראה, והיו שחרפו את שם שמיים בפרהסיה. למרבה הפליאה היו גם דוגמאות אחדות של לא-יהודים שדווקא התגיירו בתקופה זו.

בסיכומו של דבר, השואה העלתה בקרב היהודים שחיו תחת הכיבוש הנאצי שאלות אמונתיות רבות אשר להן ניתנו מגוון תשובות. השואה הביאה חלק מהציבור היהודי לנטוש את אמונתו, בעוד שאצל אחרים חיזקו הרדיפות הקשות את הקשר לאלוהים.


ראו את העדות הבאה:

בואו נחשיב את עצמנו כאנשים דתיים וככאלה נחשוב שיש אלוהים בעולם, שהוא בחר בעם ישראל מכל העמים, שיש לו שליטה בעולם ושהוא טוב.

נשאלת השאלה:

מדוע לדעתכם אלוהים לא התערב כדי למנוע או להקטין את הטבח בעם היהודי בתקופת השואה?